Back to the 60s

הקיץ בניו יורק הוא קשוח. החוויה הגופנית הלא פשוטה בציפייה לסאבווי בארבעים מעלות ושבעים אחוזי לחות, החופש הארוך כאורך הגלות בגני הילדים, מזגני החלון המרעישים כמו חמישה טרקטורים והכמיהה לחוף ים שכל כך לא במרחק קפיצה אלא יותר במרחק טיסה. לאור כל זאת, הייתי מוכרחה לארגן נופש ממוקד מטרה: לרבוץ על חוף ים. מיד פניתי לגוגל וחיפשתי את המקום האידיאלי לחופש הכולל חוף מהמם, מגורים שהמרחק בינם לבין החוף המהמם הוא לא יותר משני צעדים ולא פחות חשוב – שיהיה עם אופי, כשלפתע נחתו עיני על מקום שנראה שכל מי שמבין עניין מכיר אותו חוץ ממני. חוף פרטי, בקתות על החוף, הלוק – וינטג', גלריית התמונות מכילה בעיקר צילומי אופנה שצולמו במקום, ביניהם סטלה מקרתני אהובת ליבי והכל במרחק שעה ו-45 דקות נסיעה. מיד שריינתי תאריכים והכנסתי פרטי אשראי.

מתוך גלריית התמונות של Silver Sands motel & beach cottages

כשנכנסתי לחדר שקיבלנו ב – Silver Sands motel & beach cottages בעיירה Greernport שבלונג איילנד, סחרחורת קלה אחזה בי והחזירה אותי חמישים ומשהו שנים אחורה. זה לא שהחדר עוצב בסגנון וינטג' מתיימר, זה וינטג' הארד קור. פר אקסלנס. הדבר האמיתי שעוצב כך בשנת 1957 ודבר לא השתנה בו עד היום, כולל הריח. זרקתי את עצמי על כיסוי המיטה הוורוד בדוגמת מעוינים, עצמתי את עיני וממש יכולתי לראות את דון דרייפר נכנס לחדר, מדליק סיגריה, זורק לי הערה סקסיסטית ומציע לי כוס וויסקי. "אני לא אוהבת וויסקי" אני אומרת לו והוא עונה לי: "איזו ילדה". "מה עם איזה קאמבק, דון? לא תחזרו לעוד עונה? איפה פגי? אני רוצה לפגוש אותה, להגיד לה כמה אני מעריכה את האומץ שלה, כמה השראה שאבתי ממנה, שבזכותה למדתי לעמוד על שלי ולהבין שפמיניזם היא לא מילה גסה!" "לא חושב שזה אפשרי" הוא עונה באדישות, לוקח לגימה מהוויסקי שלו ובוהה בחלון. "היא נעלמה. יש שמועה שהיא נחטפה והפכה לשפחה. סיפור טראגי. את באה לים"? הוא מציע במבט שרמנטי. "מה קשור ים?" אני לא מבינה, "אנחנו בקומה 39 ברחוב מדיסון". "אמא, את באה לים"? הקול הנמוך מתחלף לקול אפרוחי ואני מרגישה יד קטנה מושכת לי בשולי השמלה. אני פוקחת את העיניים ובמקום דון דרייפר עומד מולי ילד עם מצופים, כף, דלי ורובה מים ומפציר בי להתעורר מהחלום בהקיץ ובאופן כללי, לצאת מהסרט שלי.

מקולקציית אביב/קיץ 2017 (מימין לשמאל): Chloe, Miu Miu (x2), Givenchy

שהות של שלושה ימים במוטל שבו הזמן עצר מלכת אי שם בסיקטיז, עשה לי קרייבינג לסטייל של אז, לסגנון הצבעוני עד מופרך, להקפדה ולדיוק בדיטיילס ולפריטים שמבטאים את האהבה לאופנה והופכים כל יציאה מהבית לאירוע ססגוני ומשמח. יש מספר מעצבים שהרגישו כך לגבי אותה תקופה והציגו קולקציות שכולן השראה משנות השישים בתצוגות אביב קיץ 2017 ואילו אני חזרתי לניו יורק המיוזעת והמודרנית והתיישבתי להרכיב שלושה אאוטפיטים בהשראת החופשה ההיא. תיהנו.

ליום מדוגם בחוף הים

נראה כאילו בתקופה ההיא קפיצה לים הייתה מלווה בקבלת החלטות הרות גורל לגבי הלוק, מינוס ההחלטה להגן על העור מפני נזקי השמש והסרטן. גדודי נשים צלו את עצמן מכף רגל ועד ראש בעודן מתהדרות באאוטפיטים מוקפדים מכף רגל ועד ראש , לוגמות גזוז בצבע רעל כלשהו ומבסוטות מהחיים. ולמה שלא יהיו? הן נראו כמו מיליון דולר, לא כמונו היום, בשמלת הים שלנו, שפירושה "שמלה שצריכה להגיע לפח הקרוב כי אין מצב שאלבש אותה שוב, אולי רק לים" וכפכפי הוויאנס חרושות.

בגד ים: Adriana Degreas, משקפי שמש: Dolce&Gabbana, נעליים: Dolce Vita, סרט לשיער: Zara, רדיו נייד: Shopbop

לבראנץ' + קוקטייל

אז לא וויסקי, אבל איזו מימוזה או שמפניה מבעבעת לצד ביצים באיזה סטייל שתרצו, רצוי עם נוף לים ובריזה (שהיא יותר בגדר חלום רחוק באוגוסט של הארץ אבל לחלום תמיד אפשר)