אופנת אביב |

איך יודעים שבא אביב? מי שגר בניו יורק פחות יודע, כי פה עדיין חורף. ממש לפני שבוע וחצי ירדה פה כזאת כמות מסחרית של שלג, שאם לא הייתי פה בקיץ האחרון, לא הייתי מאמינה שהעונה הזאת בכלל קיימת פה. שום חמסין של סוף מרץ, שום ריח ממכר של פריחה באוויר, מזל שחלונות הראווה פורסים בפני את קולקציות הקיץ כי בלעדיהן, בכלל לא הייתה לי תקווה.

מהכתוב נראה כאילו שסבלתי קשות החורף הזה, משל גרתי בקוטב הצפוני, אבל את האמת שדווקא לא. נס חנוכה האחרון מבחינתי היה שאני מצליחה לשרוד בגבורה את החורף הראשון שלי בניו יורק ואף ליהנות ממנו. חלק גדול מזה בגלל העובדה שבאמת השקעתי את מיטב כספי ברכישת ציוד חורף שלא היה מבייש את תושבי לפלנד, כולל השבעת המוכר ב- North Face שהמעיל שאני רוכשת במחיר מופקע, אכן יבודד אותי מהעולם החיצון וישמור על חום גופי מבלי שחלקיק קור יצליח אי פעם לחדור אליו. העובדה השנייה שבזכותה אני צולחת את החורף כאן, היא שהתכוננתי נפשית לחורף קשה, מלא בסופות עם שמות מוזרים וכשהוא הגיע אמרתי: זה הכל? זה מה שכל כך חששתי ממנו? נכון שקר, אבל אני לגמרי יכולה להתמודד עם לקום בבוקר, ללבוש געטקס, סוודר, גרביים טרמיות, כפפות, כובע צמר ומעיל ואז להיכנס למקום סגור ולהוריד את המעיל, כובע, כפפות, סוודר ואז לצאת לקור ושוב ללבוש מעיל, סוודר, כפפות וכובע. מה שאני לא יכולה להתמודד איתו זה האורך. החורף הזה למעשה התחיל כבר בתחילת אוקטובר ויסתיים רק אי שם באזור מאי. נכון שרשמית האביב כבר הוכרז פה, אבל תעשו לי טובה. האביב כאן הוא בעצם החורף של ישראל, אמנם בלי כובע, כפפות וגעטקס, אבל אני כנראה עדיין אתעטף במעיל, אנעל נעליים סגורות ואקלל.

ובינתיים בברוקלין

מה שאני רוצה בעצם להגיד, זה שמיציתי. מיציתי את השכבות, את היובש, את הסרבול, את חוסר המנוחה בלבדוק את הטמפרטורה לפי שעה. אני, שרגילה לחורף בן חודשיים, מוצאת את האורך שלו פה כמוגזם. לכן, אני כה מתרגשת שבעוד שבוע, אפסע לי עם משפחתי בשרוול המטוס לעבר ביקורת הדרכונים בשדה התעופה בן גוריון, אתלונן על התור המעיק, אתחרפן בציפייה למזוודות עם עוד המוני ישראלים/יהודים שהגיעו לחגוג את הפסח עם יקיריהם ואתפלל שלא יעצרו אותי במכס על חנות הנעליים שפתחתי במזוודתי (הדודה מאמריקה שאפשר להזמין אליה את כל אמזון), אבל כשאצא משער השדה ומזג אויר חמים ונעים יעטוף אותי, אז אדע בוודאות שבא אביב.

כמה דברים שיותר מאשמח להיפטר מהם בשבועיים שלי בארץ ולהחליפם בפריטים יותר רלוונטים ומשמחים:

ביוש מעיל נוצות באורך ברך. נכון שעשית את העבודה שלך על הצד הטוב ביותר החורף הזה וניסית להנעים לי ימים קשים, אבל אני בכל זאת מעדיפה משהו קליל ויפה יותר, בלתי מורגש מצד אחד, אך יעשה את העבודה בלילות העדיין קרירים של אפריל מצד שני.

מעיל North Face, ז'קט: Needle & Thread

אוח, מגפי השלג האיומות. חודשיים לקח לי למצוא את אלה שיראו כמה שפחות רע (וחסכתי לכם את התמונה) וחמש פעמים בלבד שהעליתי אותן על רגלי. בואו ותנוחו לכן בארון עד לחורף הבא וברשותכן, אאוורר את רגלי עם אחד (או כולם) מזוגות הנעליים האביביות והמושלמות האלה. (כפכפי פסים: NO. 21, סניקרס כסופות: Golden Goose, נעליים כחולות ג'ינס: Olive Tomas, נעלי שפיץ ניוד עם סגירת שרוך: דניאלה להבי, נעליים ורוד אדום עם סרט סאטן: Bibi Lou Beaded)

אין כמו סוודרים אובר סייז עוטפים ומפנקים בחורף, אבל כיף פי כמה רמות להיכנס לתוך שמלה אביבית, מרעננת וקלילה ולהרגיש כאילו אני הולכת על ענן.

סוודר: Kenzo, שמלה: Topshop

צבע חציל/בורדו/חום אדמדם או איך שלא יקראו לך, נכון שאתה מאוד טרנדי בעונת החורף, אבל אהיה מאושרת להוריד אותך עם אציטון ולהחליף אותך בצבע אופטימי, מרענן, מחויך וקליל יותר.

Marc Jacobs

ואתן, הייתן טובות אלי, אפילו מאוד, אבל הגיע הזמן שתפנו מקום לאקססוריז משמחים ומשובבי נפש.

כפפות: Kate Spade, צמיד: Rosantica

ואחרון חביב כובע צמר יקר, הגנת על הקרקפת והאוזניים שלי באופן ראוי להערכה, אבל בוא נחתוך את זה עכשיו, כי לקבל את האביב עם סרטי ראש בגוונים אופטימיים יחמיא לי יותר. יאללה, נתראה בקרוב!