ארכיון

Uncategorized

אז מה קרה בשלושה וחצי החודשים האחרונים מאז שאמרתי ביוש לחיים שלי בארץ ועליתי על טיסת יונייטד לכיוון יונייטד סטייטס אוף אמריקה? לא יותר מידי. רק ריהוט דירה מאפס, הפנמה, אך לא השלמה, עם העובדה שהרגליים שלי הם כלי התחבורה העיקרי שלי (ממש כמו הפלינסטונס, שנראה היה כאילו נסעו במכוניות האבן אך למעשה הם רצו את כל הדרך במהירות שיא), בדיקת מזג האוויר בכל שעה עגולה, כי הוא לגמרי יכול להשתנות בכל שעה עגולה, אושר עילאי כשהקיץ, כפי שאני מגדירה אותו, הואיל בטובו להגיע באמצע יוני ובדיוק חמש דקות אחר כך, התלוננויות בלתי פוסקות על הלחות המעיקה ופעילות עיקרית ואטרקטיבית ביותר: חיפוש אחר הגן המושלם לקטן ובינתיים לבלות איתו בחיפוש אחר אטרקציות חדשות, שלא ישתעמם חס וחלילה.

כפי שסיפרתי בפוסט הקודם, ההצעה למעבר לניו יורק תפסה אותי לא מוכנה, אך ככל שהתקרב מועד הטיסה, תהיות והתלבטויות חדשות החלו להציף את ראשי: איזו מאיה אני הולכת להיות בניו יורק? זו הרי הזדמנות מצוינת להשאיר את המוכר והידוע מאחור ולעטות על עצמי דמות חדשה, עם אאוטפיטים חדשים מעוררי עניין והשראה, כאלה שיתפסו את עדשת מצלמת הבלוג The Sartorialist ויקנו לי תהילת עולם. ההחלטה באיזה סטייל לבחור הדירה שינה מעיני ולכן פניתי לקבל השראה מחברותי הניורקריות (יש לציין שמדובר בחברות חד צדדית), אך עד מהרה נוכחתי לדעת שחלומות לחוד ומציאות לחוד.

  1. הלוק הצועני

ג'סה מתוך "Girls", תיק גב: Maje

אני אוהבת את ג'סה. אני מקנאה בג'סה על היותה פרי ספיריט, צועדת באדישות ברחובות ברוקלין עם השיער המושלם הזה שלה ואאוטפיטים מחנויות יד שנייה שאפילו אני משתוקקת לרכוש. האם אקח על עצמי את דמותה הקלילה של ג'סה הקולית, שגם ניחנה בחכמה רבה ויודעת ששילוב הנדבג של לואי ויטון עם לוק וינטג'י יקפיץ לה את הלוק בכמה רמות מעל? איזה לואי ויטון ואיזה נעליים (של לואי ויטון). כפי שציינתי מעלה, עד מהרה נוכחתי לדעת שתיק צד אינו משתלב טוב עם הליכות מרובות כי אז את מסתכנת בנמק בכתף, בטח ובטח לא כשאת מבלה בגינות ילדים כל היום (עד מציאת הגן המושלם). כשאת אמא במשרה מלאה, אין מנוס מלהצטייד בתיק גב עם כתפיות מרופדות ומפנקות, שיכיל את כל מה שילדים צריכים, אך עדיין לא יבייש אותך.

2. הלוק הגבוה

קרי בראדשו מתוך "Sex and the city", נעלי ספורט: Stella Mccartney for Adidas

אני לא נוהגת לנעול עקבים. מספיק אני גבוהה, מספיק אני עוברת את בעלי בסנטימטר (הוא טוען שאני נמוכה בשלושה), מספיק יש לי בעיות גב. אבל בניו יורק לא אנהג כמו ניורקרית? או יותר נכון כמו ק. בראדשו? בדמיוני ראיתי איך אני מקפצת בקלילות על מדרגות הבראונסטון בו אנחנו גרים, לא משנה לאן – לסופר, לקפה, לסיבוב גלריות – הכל יעשה בעקבים מחמיאים. אך שוב, המציאות התנפצה לי בפרצוף כשאפילו נעלי הסניקרס האהובות עלי לא עמדו בפני ההליכות המרובות בשכונה ובעיר. להליכות מסוג זה דרושות נעלי ספורט פר אקסלנס, או שאצטרך כל חיי להיות מאלה שצריכות להרים את הרגליים למעלה בכל מקום ובכך, אני לא מעוניינת. את העקבים אשמור לאירועים מיוחדים, שבוע האופנה לדוגמא. אם יזמינו אותי.

3. הלוק העסקי

מירדנה מתוך "Sex and the city", גופית ספורט וטייץ: Tory Sport

אז אם לא עקבים, לפחות מראה מוקפד של אשת עסקים ממולחת שהגיעה לטרוף את מנהטן ולעשות את המכה שכל הישראלים חולמים לעשות. אצטייד לי בחליפה של איב סאן לורן, אתיז ניחוח הרמס ואצא לי לכבוש את העיר. אך בעודי חורשת רגלית את העיר בקיץ הניו יורקי, ונצלית מתחת לאדמה בזמן שמחכה לסאבווי שייקח אותי למקום שממנו שוב אלך ברגל, אין מנוס מלזנוח את הלוק המעונב ולעטות על עצמי מינימום בד שיספוג זיעה, יהיה גמיש וייתן לי הרגשה שאני עושה ספורט משמעותי.

4. הלוק של הביוקר

סמנתה מתוך "Sex and the city", סנדלים: Zaxy

מנהטן מפוצצת בגגות לוהטים עם בריכות מצננות ובשילוב מרגריטה ביד אחת VOGUE ביד השנייה ומשקפי שמש של "אל חשבו אפילו לפנות אלי" ,זה לחלוטין משהו שאני יכולה להתרגל אליו, אך עוד לפני שהספקתי להתרגל, מצאתי את עצמי רצה אחרי הקטן מידי יום בתוך ממטרות ושלוליות ענק שמקשטות כל גינה ציבורית בקיץ, ובמקום בגד הים השלם של הביוקר, נאלצת להסתפק בשקפקפים מעוצבים שיתייבשו במהירות לאחר מכן.

5. הלוק ההיפסטרי

tumblr_nxz4zgaGmt1rjq3xeo1_500

האנה מתוך "Girs"

אולי אשנה פאזה ואהפוך להיפסטרית עם שילובי צבעים בלתי סבירים ונוכחות מתמדת במסיבות מחתרתיות שהכניסה אליהן היא באמצעות קודים שידועים רק להיפסטרים אמיתיים כגון החלפת ביצה? תנו לי שנייה לחשוב על זה..לא. עם כל הכבוד אלייך האנה ויש כבוד עצום, ואפילו שמתה להיתקל בך בברוקלין ולעשות לעצמי פאדיחות ולבקש סלפי, את מתלבשת זוועה.

6. לוק האישה הטובה 

מימין לשמאל: שרלוט מתוך "Sex and the city", בקבוק מים מעוצב: lululemon athletica, שושנה מתוך "Girls", כובע מצחיה: lululemon athletica

ומה עם לוק סטייל שרלוט יורק, או שושנה, ה – jewish american princess הכי מתוקה על המסך? הרי בקלות אני יכולה לאמץ לי את לוק בת העשירים המפונקת, עם שמלות המד מן הפסטוליות, כובעי הצד המפונפנים סטייל הממלכה הבריטית ושתיית קאווה באירועי קוקטייל מפונפנים… או שלא. כי כשדוחפים עגלה עם ילד במשקל 13 קילו בעליה בחום של 35 מעלות ו- 90% לחות, כל מה שאני זקוקה לו זה כובע מצחייה שיגן היטב על פני המנומשות ומים צלולים בבקבוק ספורט שומר קור.

7. לוק ה"זרקתי על עצמי משהו"

מארני מתוך "Girls"

רגע של כנות: אחרי שלושה חודשים אינטנסיביים, כל מה שבאמת בא לי, זה לזרוק על עצמי איזה סמרטוט נח מבלי להתאמץ יותר מידי (אבל עדיין להיראות מעולה כמו מארני), לשים אוזניות ולשמוע בפול ווליום את השיר שמעביר בצורה מעולה את מה שאני חושבת על העיר הזאת. תאמינו לי שאף אחד לא ישים לב אלי. זאת fucking ניו יורק. תיהנו.

 

 

 

זוכרים את הפוסט האחרון והכה מרגש (הזה) בו סיפרתי על החלטה הגדולה שלקחתי ובגיל 33 בחרתי לשוב לאקדמיה ולעשות הסבה מקצועית בת שלוש שנים, שבסופן אהפוך למורה ללשון שבני נוער מתחננים אליה שתתחשב בהם במגן, למרות שהם הבריזו כל השנה? אז שכחו מזה, כי מסתבר שאני אורזת את חיי לתוך מזוודות ועוברת לניו יורק.

את הפצצה הזאת הוא הנחית עלי לפני חמישה חודשים, כשקיבל הצעה לרילוקיישן. כאמור, אני רק התחלתי את לימודי ההשלמות לתואר השני והסיפור הזה לא היה נראה לי. תקראו לי לא נורמלית או בשמות גנאי אחרים, אבל לי זה היה נראה כמו משהו הזוי שטומן בחובו חסרונות רבים, ואת זה אומרת בלוגרית אופנה, שמאוהבת עד כלות בניו יורק, שכל חייה דמיינה איזה כיף יהיה לאנשים שיחיו בשנת 3016 ויוכלו לקפוץ בחללית ל-24 שעות של שופינג משובח במנהטן ולחזור בחזרה לחור שלהם. אבל איכשהו מעבר ליבשת אחרת, בלי עזרה צמודה מההורים, עם ילד קטן שינותק ממשפחתו ומכל מה שהוא מכיר, חיפוש עצמי שלי וסופות סטייל "ג'ונאס" למינהן בחורף, יותר הפחידו אותי מאשר הקסימו אותי.

ולמרות החששות הכבדים זה קורה. הספקתי לסיים סמסטר אחד ולשלוח את החצי שלי אל מעבר לאוקיינוס כדי לחפש לנו דירה, ובעוד שלושה שבועות אפסע עם בני הקטן בשדה התעופה בן גוריון, לאחר פרידה בסגנון סרט טורקי מהמשפחה, אתחנן בצ'ק אין שיקמבנו אותי בשלישיה כי אני טסה לבד עם פעוט שעולה על מטוס בפעם הראשונה ואשמח אם יחוסו עלי. ואז, נמריא אל על אל הלא נודע.

הדבר הראשון שעבר לי בראש כשהסיפור הזה נסגר, זה איך למען השם אורזים לרילוקיישן? מה לוקחים? מה משאירים מאחור? האם באמת החולצה הזאת תעשה קאמבק ביום מן הימים? מתי לעזאזל קניתי את גרביוני השלדים האלה? למי כדאי לתרום? (בית השנטי) החלטות לא פשוטות, במיוחד כשהוא יושב לי על הוריד, מקציב לי מספר מזוודות ומתגאה בכך שהצליח לארוז את עצמו למזוודה אחת (אחד היתרונות הגדולים במעבר הזה, שכל הסמרטוטים שהוא אגר כל השנים לא יזכו לעבור איתנו לחיינו החדשים. הידד!). אז בסופה של אריזה לא פשוטה, הצלחתי לדחוס את חיי לחמש מזוודות. הן רחוקות מלהיראות כך אבל נסו לזרום איתי:

LOUIS VUITTON

לאחר שנסגר נושא המזוודות, פניתי להעסיק את ראשי העמוס ממילא בסוגיה בעלת חשיבות רבה: מה אלבש לטיסה? הרי לא מדובר בעוד טיסת קוויקי לאירופה או טיסה לחופשה מפנקת שבסופה חוזרים לשגרה. מדובר בטיסה לחיים חדשים, להתחלה מאפס ולכן, חשוב שאחליט באיזה סטייל אני הולכת לרדת מהמטוס, איזו מאיה חדשה אני הולכת להיות בניו יורק. תמיד הסתכלתי בהערצה בתמונות בהן נראות מגה סלביות יורדות מהמטוס הפרטי שלהן בסטייל משובח מאין כמותו, מתוקתקות, מאופרות, מבושמות (אפשר להריח דרך תמונה, באמת), לא כמו הסמרטטת שאני בדרך כלל נוטה להיות לאחר שעות טיסה ארוכות, מפוצצת מכדור שינה ומתה לצחצח כבר שיניים.

למעלה מימין, עם כיוון השעון: מישל אובאמה, ליידי גאגא, ביונסה, קייט וויליאם

לכן, הסטייל שבחרתי היה בניחוח קלאסי צרפתי בצבעי סומק ורדרד מרענן, סווטשירט ומכנסיים איכותיים של קלואה, נעליים נוחות ומהממות של סטלה מקרטני, ליפסטיק של דיור בגוון שיכניס קצת צבע , אוזניות מוזהבות של Frends ותיק של לואי ויטון. ממש רק לפסוע לתוך הביזנס ולהירדם עוד לפני ההמראה.

1

 

שומעים את הצליל הזה? זהו צליל ניפוצו של החלום בהקיץ הכה נעים הזה. אז חזרתי למציאות של אנשים רגילים והכנתי לוח השראה חדש לאאוטפיט היותר הגיוני אם את לא הנסיכה ממונקו. בהתחשב בעובדה שאני טסה עם פעוט בפעם הראשונה, אז כדאי לנטרל כל תשומת לב אלי ולעטות על עצמי צבעי הסוואה, במקרה ואפול לסטטיסטיקה של ילד צורח במשך 12 שעות וכל יושבי המטוס יצטערו על הרגע שהם הגיחו לאוויר העולם.

2

 

אם כן, מכנסי טרנינג נוחים ונעימים של מנגו, סווטשירט עם אמירה שאני צריכה לאמץ כדרך חיים של זארה, סניקרס מקולקציית טיילור סוויפט של Keds כדי להרגיש צעירה, תיק גב גדול של Herschels שיוכל להכיל את כל האקססוריז למקרי חירום כגון מגבונים, חיתולים, מוצצים, בקבוק, הדובי הלבן, דפים וצבעים להעברת שבע דקות שלמות, כיסוי לאייפד של מארק ביי מארק ג'ייקובס, שאולי יצטרך לשמש אותו כדי לשמור על השפיות שלי, ורסקיו כדי לעבור את כל זה במינימום התקפות חרדה (כי לצערי, אי אפשר כדור שינה).

בשמי ובשם הצוות, אני מאחלת לכל אילו שעולים איתי על המטוס טיסה נעימה והגעה ליעד בשלום.

*ותודה גדולה מאוד לשרוש!

 

 

 

 

 

 

 

תקופת מבחנים בגיל 33, איך אנסח זאת בעדינות, לא באה טוב. נכון שהייתה זו החלטה בלעדית שלי לחשב מסלול מחדש ולהתחיל בגילי המופלג מהתחלה, אך כשמסרתי במהירות שיא, פן אתחרט, את פרטי האשראי שלי להיא ממדור רישום, לא לקחתי בחשבון תקופות מבחנים. כנראה שהדחקתי, או שחלמתי שמאז שסיימתי את התואר הראשון לפני שמונה שנים, האקדמיה התפתחה פלאים והיום חלוקת הציונים היא לפי מידת הרצינות שאני מקרינה בשיעורים. אבל לא. המבחנים לא נעלמו לשום מקום, הם כאן, חוסמים לי את היומן למשך שלושת השבועות הקרובים ומה אתם יודעים? מסתבר שאני גם צריכה לשבת וללמוד אליהם.

שלא תבינו לא נכון. אני בחורה שקדנית, ממוקדת, מרוכזת, חננה אם תרצו. במשך כל חיי לא זלזלתי באף מבחן, לכל אחד נתתי תשומת לב מיוחדת, השקעתי, שיננתי, פינקתי באנרגיה שהופקה משוקולדים משובחים ומירקרתי במרקרים ססגוניים, אבל איך שלא מסתכלים על זה, בכל זאת משהו השתנה מהתקופה ההיא. אה כן, הפכתי לאמא.

למי באמת יש כח עכשיו לקרוא על הצוסיולקט (מי שיודע מה זה, יזכה במרקר ורוד זוהר) בבריטניה של שנות ה-60 אחרי לילה של צמיחת ניב? (אני נשבעת לכם שהניב הזה בוקע כבר שבועיים. צא כבר. אני מתחננת). ומי יכול להיות בכלל מרוכז בתרגול של חולם מלא וחטף פתח, כשבזווית העין מונח סל כביסה שמשתוקק שארוקן אותו, כשבאחד מחדרי המח האחוריים מתגנבת תזכורת שנשארו רק שני חיתולים במגירה ובמורד הגרון מתחלקת מועקה שנגמרו הביצים והירקות שמרכיבים את ארוחת הערב של הפשוש, שגם צריך לאסוף בארבע מהגן?

ואז, תוך כדי בהייה בסיכומי קורס לשון ומגדר ונבירה בהבדלים הלשוניים התורמים להעמקת הסטריאוטיפים בין המינים, אני מחליטה להתמודד כמו גיבורה – ולהדחיק. להדחיק את הקושי, העייפות ואת העובדה שיש לי עוד יומיים מבחן ולשתף אתכם בחמש המוזות הנשיות שלי, שרובן גם אמהות (חוץ מאנה דלו רוסו אבל היא בהחלט ראויה להיכלל ברשימה), גם עושות את מה שהן אוהבות וגם מצוידות בחוש אפנתי משובח ואת כל זה הן מצליחות לעשות ביחד. כי אם במגדר עסקינן, אז GIRL POWER עד הסוף.

אנה דלו רוסו

העורכת הראשית והיועצת הקריאייטיבית של ווג יפן ואם זה לא מספיק, היא איטלקייה בת חמישים ושלוש שחוגגת בלילות כמו בת 19 ומתרגלת יוגה כל יום בשש בבוקר (ואת זה אני יודעת ממעקב אובססיבי אחרי חשבון האינסטגרם שלה, ANNA_DELLO_RUSSO), עם רגליים של דוגמנית בת 20 (אל תתקטננו לגבי הקמטים, אי אפשר לקבל הכל), מצוידת ביותר מ-4,000 זוגות נעליים ומספקת מטעמים לצלמי האפנה כשהיא לבושה בכל פעם באאוטפיט אחר, בלתי סטנדרטי ומעורר השראה ובאופן כללי, גורמת לי לרייר על האייפון. ויש לה גם בלוג: annadelloeusso.com. התמכרות מובטחת.

 

cats

 

הנסיכה קייט

מה עוד יש לומר על הדוכסית מקיימברידג' שעוד לא נאמר? אנסה בכל זאת: אצילית, קלאסית, בעלת שיער מושלם ושותה תה עם המלכה, מצד אחד נראית כמו אחת מהחבר'ה, מצד שני התחתנה עם מלך אנגליה העתידי, מצד אחד יופי פשוט ומצד שני לבושה באלכסנדר מקווין בקז'ואל , בעוד אנחנו נקנה זארה עד סוף ימינו. מצד אחד סבלה מבחילות בהריון כמו כולנו, מצד שני שעה אחרי לידה נראתה כמו שאנחנו לא נראינו מעולם גם לפני ההריון. הו קייט, אני רוצה להיות החברה הכי טובה שלך ושנעשה החלפות בגדים ואת תשאילי לי את הברברי שלך ואני אשאיל לך את ה…זארה שלי.

cats

 

לנה פרמינובה

את לנה גיליתי במקרה תוך כדי עלעול חסר מטרה כמו שאני אוהבת באחד ממגזיני הנשים ובו אחת מכתבות האפנה כתבה על כמה שאנשים אוהבים לעקוב אחרי לנה באינסטגרם. בתור בלוגרית אופנה התביישתי ונכלמתי שמעולם לא שמעתי את השם ומיד הצטרפתי ל- 1.1 מיליון עוקבים של לנה באינסטוש. גיליתי נפש תאומה שמאוד מזכירה אותי בהרבה מובנים:

דוגמנית בת 28 עם רגליים כאורך הגלות, נשואה לאוליגרך שמבוגר ממנה ב-28 שנים, בטן דבוקה לגב לאחר שלושה הריונות שמהם יצאו שלושה ילדים מהממים, מלתחה שאפשר רק לקנא, מאמן כושר צמוד, סטודיו פילאטיס שבו היא מפגינה גמישות יוצאת דופן ובין לבין תצוגות האופנה במוסקווה, מילאנו ופאריז היא גם מוצאת את הזמן להעלות קטעי וידאו מחופשה אקזוטית משפחתית על היאכטה הפרטית ותמונות של הקראת סיפור לפני השינה לשלושת ילדיה הזהובים. אה, והיא גם מקדמת תרומות לנזקקים. אמרתי לכם, הנפש התאומה שלי.

lena

 

מדונה

לפני חודש חגגנו, הוא ואני, שש שנים ביחד. שש שנים בהן ניסה להכניס אותי לתוך עולם התוכן המוסיקלי שלו, ללמד אותי איכות מהי, לשכנע אותי להאזין לתקליט החדש של הארקטיק מנקיז ולהתחנן שאצטרף אליו להופעה של סאונד גארדן. שש שנים של ניסיונות להצמיד לי לאוזן את ארקייד פייר ולהסביר לי שקטע התופים בשיר Dazed and Confused של לד זפלין הוא יצירת אמנות. שש שנים של ניסיונות כושלים כי בסופו של דבר, אני עדיין מתרגשת מסיבוב הופעות חדש של המלכה ה M. מדונה תמיד תישאר אהובתי בגלל הפה הגדול, הגוף ההורס, האנרגיות המטורפות שמביאות אישה בגיל  57 לצאת לסיבוב הופעות ולעבור מעמידה שפופה לעמידת פיסוק על עקבים במהירות האור, על הבחורים הצעירים והשווים שהיא מלקטת, על ניתוחי הפנים שהיא עושה מבלי לדפוק חשבון וגורמים לה להיראות יותר צעירה מכולנו, על הילדים המאומצים ועל פתיחת החזית המשפטית בעקבות הבן שרוצה לחיות עם אבא גיא ריצ'י. זאת אמא!

madonna

 

סטלה מקרטני

אמנם לא נפגשו אף פעם והיא לא מודעת לקיומי, אבל אני מאוהבת בה. כישרון שאי אפשר לתאר, קולקציות מוקפדות, נוטפות קלאסה ונשיות, אמא לארבעה והאישה היחידה שיכולה לגרום לי לרצות להירשם למרתון הבא בזכות שיתוף הפעולה הכה מושלם עם אדידס. ואחרי הכל (באמת אחרי הכל, כי היא מוכשרת בלי קשר אליו), היא הבת של פול. סטלה, את מושלמת.

וכך, כשהראש בורח מהלימודים ומתחיל לטייל בעולמות שמעבר, אני נזכרת במוזות שלי ושואבת כוחות לפחות לעוד חצי עמוד מהמאמר.

cats

 

 

סוף סוף הגיע חנוכה. יש לי חיבה מיוחדת לחג הזה, גם כי הוא שובר את השיממון שבין חגי תשרי לפסח וגם כי הוא חג לא מחייב כזה, נטול ארוחות ערב חג שלאחריהן ארוחות צהרי חג ולאחריהן ארוחת שאריות. מקסימום הדלקת נרות ונשנושי לביבות או מיני סופגניות בציפוי נוטלה פיסטוק עם שבבי פקאנים מסוכרים. בקטנה.

בכלל, אוירת חגים רצה חזק עכשיו בכל העולם. בשבוע שעבר האינסטגרם שלי הופצץ בצילומי thanksgiving, אנשים יפים שעומדים ליד שולחן האוכל עם חיוך קולגייט ומודים על כל הטוב הזה. איזה חג מקסים, חשבתי בליבי. חג שכולו אסירות תודה על מה שיש לך בחיים, של שמחה בחלקך, של תודה לזולת. הרי כל הספרים הרוחניים דוגמת ה"סוד" וחבריו, ממליצים לפתוח את היום בכל בוקר באמירת תודה על כל הדברים הטובים שיש לנו בחיים ורק כך, נקבל את צלצול הטלפון המיוחל ומהקו השני תדבר אלינו אראלה ותבשר לנו על זכייה בחצי מיליון שקל מינוס מס. ובאמת שניסינו את זה, אבל עקב בעיות קליטה שם למעלה זה לא ממש עבד. לכן, איזה מזל שהגיע חנוכה, שהוא בעצם סוג של thanksgiving, רק עם שינוי קטנטן.  בחנוכה אנחנו מודים מקרב לב, אסירי תודה ממש- למי שמפנק אותנו בדמי חנוכה. וכמה שהם גבוהים יותר, כך התודה תהיה גדולה יותר. כאלה אנחנו היהודים, גרידיים.

אז לכבוד החג המבורך הזה שהגיע עלינו לטובה, ערכתי wish list משלי לשמונה ימים עבור כל אלה שמתכננים להעניק לי דמי חנוכה (או במקרה ויתחולל נס חנוכה ואראלה תתקשר). כמובן שלא שכחתי את התודות.

1.

מודה אני על ההנאה שבקריאת ספרים ועל כך שבמירוץ החיים המטורף, אני בכל זאת מצליחה למצוא 20 דק' פעם בשבוע, לפני שהעיניים שלי נעצמות בכבדות, לקרוא עמוד וחצי מספר שאני אוהבת.  אני עוקבת אחרי שלי גרוס כבר הרבה שנים במדור שלה ב"זמנים מודרניים" ובבלוג "המלבישה" ב-XNET. היא גם בעלת טעם משובח, גם כותבת קליל ומצחיק וגם הוציאה לאחרונה ספר שמשלב בין שתי התכונות האלה ויש לי תחושה זו תהיה אהבה ממבט ראשון. את הספר תוכלו לרכוש עבורי בסטימצקי או בצומת ספרים הקרוב לביתכם.

Shellys-book

2.

אני מודה, מודה, מודה על כך שמותגי על מאוד מאוד יקרים, שכדי לרכוש פריט שלהם אני צריכה למשכן את טבעת הנישואים, עגילי היהלומים, האייפד והלפטופ שלי ואז עוד לקחת הלוואה מהבנק – יוצרים שיתופי פעולה עם H&M במחירים סבירים, שגם פשוטי העם יכולים לרכוש ולהשוויץ. אני למשל, יותר מאשמח להתחדש עם מכנסי הקטיפה הירוקים והמושלמים האלה של Balmain (אם עדיין לא חטפו לי אותם)

Balmain for H&M

 

3.

אני מודה על היום בו גיליתי את האיילנר ועל ידי התמדה ונחישות, גם הצלחתי למרוח אותו נכון. יום ללא איילנר הוא נדיר במחוזותי ואם זה קורה, תמיד ישאלו אותי אם אני חולה. כן, האיילנר הוא תרומה משמעותית לפנים, משדרג את הלוק , במיוחד כשהוא מגיע בגוון ירוק כהה של Make Up Forever. אז מי שבניו יורק בקרוב, מוזמן לפנק אותי עם שי צנוע זה לכבוד החנוכה.

 

Make Up For Ever

4.

אינספור תודות על כך שהסניקרס עשו קאמבק. בתור טינייג'רית הייתי מכורה לסניקרס ולא שקטתי עד אשר השגתי לפחות שלושה צבעים שונים מאותו הדגם שהיה אהוב עלי באותו רגע נתון. בשנים האחרונות, בכל פעם שהתעורר בי הדחף להיכנס לתוך סניקרס, הרגשתי ילדותית ונמוכה (שזה מוזר בהתחשב בעובדה שאני 1.74 מ') ומהרגע שהן חזרו ובגדול – בעיצובים מעלפים ומסנוורים – ועם שינוי הסטטוס שלי לאמא שצריכה לרדוף אחרי הזאטוט שלה בגינה – אני לא יכולה בלעדיהן. אגב, אני מידה 39. שתדעו.

Maison Margiela

5.

מודה מקרב לב על כך שההריון והלידה שלי עברו חלק, בקלות ובשלום. ולמה אני נזכרת בזה, שנה וחצי אחרי? או! אז עוד לפני שבכלל הריון היה בתכנון, הסתובבנו, הוא ואני בניו יורק ועברנו על פני חנות של שאנל. "מתי סוף סוף אוכל לרכוש פריט כלשהו של שאנל מבלי לתרום כליה"? שאלתי אותו. "אולי כשתלדי" הוא אמר "אבל בתנאי שלא תתלונני בכלל בכלל כל ההריון". נחמד מצידו. ובאמת, לא התלוננתי כל ההריון, והוא היה בשוק, ויכול להיות שכבר הכין את הארנק לשאנל, אבל יום אחד בסוף תשיעי, הסתובבנו בדיזינגוף וראיתי משקפיים מושלמים של רייבאן ואמרתי לו "יאללה, מתנה ללידה" ויום אחרי ילדתי. איזה פראיירית. אז בחיר ליבי, את הכסף שחסכת לשאנל – אתה מוזמן לממש עכשיו, אני מוכנה להמתין אפילו עד נר שמיני.

Chanel

6.

תודה גדולה לאינסטרגם שחושף אותי מידי יום ליופי אמנותי ומאפשר לי להציץ בחטטנות לחיים של אחרים. התמונה הבאה לקוחה מהאינסטגרם של טל שפיגל, מעצב שהחליט שהחלום שלו זה להיות שף פטיסייר, עזב את משרד הפרסום שבו עבד ועבר לפריז ללמוד ולהגשים את החלום. בין השאר, הוא מסתובב ברחבי פריז ומצלם קינוחים מדהימים ומזילי ריר כשברקע תמיד מציצות הנעליים שלו, בכל פעם דגם שווה אחר שמתאים באווירה ובצבעוניות לקינוח. (חפשו אותו: DESERTED_IN_PARIS). אז אין לי תכנון להגיע לפריז בקרוב, אבל אשמח שמי שחוזר משם, ידאג לי לאיזה קינוחון.

 

desserted-in-paris-shares-photos-of-desserts-and-pastries-in-paris-pink-pastry

 

7.

תודה גדולה למור ולין המוכשרת, מעצבת המותג PIOO PIOO, שמפנקת אותנו מידי עונה עם פריטים אחרים, מיוחדים, משמחים ומעוררי השראה. אני חושקת בטירוף בשמלת הפנדה הזאת (שמגיעה גם בשני צבעים נוספים) שאין ספק שברגע שאלבש אותה, מפלס מצב הרוח שלי יעלה. מתנה שמתאימה בול לנר שביעי.

 

PIOO PIOO

 

8.

אין לי מילים להודות לבן אדם שהמציא את הכרבולית. פריט נחוץ כל כך לקפואה כמוני, שכבר בסוף אוקטובר רועדת על הספה בסלון. וחנוכה…זה כבר בכלל אנטרקטיקה בשבילי. אז אם אתם רוצים לפנק בנר שמיני, אין כמו שמיכת פרווה (סינטטית כמובן) מ – Zara Home בשביל לעשות את העבודה.

שיהיה לכולם חנוכה שמח והרבה מתנות משמחות!

Zara Home

יושבת בכיתה בשעה הקסומה 8:00 בבוקר, אפילו קפה לא הספקתי לקנות. איפה בכלל קונים? מסתכלת סביבי, בוחנת את הפרצופים החדשים ואת הגילאים. נרגעת כשנתקלת במישהי בת יותר מ- 45, או לפחות כך היא נראית. אז אף פעם לא מאוחר מידי להתחיל תואר שני. כן, חזרתי לספסל הלימודים, או יותר נכון לכיסא הסטודנטיאלי הממש לא נוח. אמאל׳ה.

לא היה פשוט לקחת את ההחלטה הזאת. לעזוב עבודה ולהחליט באמצע החיים שאני רוצה לעשות restart. שהספיקו לי שבע שנים בפרסום ומיתוג. שנראה לי שאני רוצה להיות מורה. ללשון.  לבגרות. לתיכוניסטים שסיכוי מצוין שלא ישתינו עלי ויסמסו אחד לשני בווטס אפ באמצע השיעור ״איזה מורה כאפות״ (וזה ציטוט אמיתי מווטס אפ של אחיין של חברה על המורה לאנגלית שלו. מסכנה). ויש כמובן את התגובות מסביב. אלה שלא מלחיצים בכלל ובשוק מהתפנית ולא מצליחים להבין איך אני רוצה בכלל לבוא במגע עם בני נוער ומעלים שאלות הרות גורל כגון: ומה תעשי בשאר הזמן? תחפשי עבודה? מלאה? חלקית? ויש את אלה שמפרגנים וחושבים שאני אמיצה, שזה לא פחות מלחיץ. מה הקשר לאומץ? אפשר לחשוב שאני הולכת לקפוץ דרך חישוק בוער באש כשמתחתי להקת אריות רעבה במיוחד. או שאולי כן? ואת אלה שאומרים שהם הכי בעד ושאני אהיה מורה מגניבה שכל הבנות ירצו לדעת מאיפה אני קונה את הבגדים שלי. מיותר להגיד שאת אלה אני הכי מחבבת.

אז למרות החששות הכבדים, עשיתי את זה ולפני שבועיים צעדתי בראש מורם לתוך הקמפוס, ללא תיק הגב המהמם שהזמנתי למשרד של בעלי בניו יורק ושאותו הוא שכח להביא לי כשחזר (אל דאגה, התיק עוד יגיע אלי), מצוידת בדפדפת ועט שבחרתי בקפידה כך שתהיה בדיוק במרקם שאני אוהבת (אני אולד פאשן, לפטופ בכיתה פחות מדבר אלי) והתחלתי את יום הלימודים הראשון שאורכו כ – 11.5 שעות ובמהלכן הגעתי לתובנות מאוד חשובות:

  1. גם בחורה בת 24 נופלת לרחמים עצמיים עמוקים אחרי יום לימודים של 11.5 שעות ביום. אז בטח ובטח בחורה בת 33 שהיא אמא לילד בן שנה וחצי שבדיוק תקפה אותו דלקת אוזניים.
  2. את ארוחת הצהריים צריך לקנות בשעה וחצי שקודמות לשעה זו, אחרת, במהלך התור לשלם על ארוחה זו – אגסוס ברעב
  3. צריך לקיים קשרי חברות /צביעות עמוקים עם זאת שכל הזמן אומרת ״אתה יכול לחזור על המשפט האחרון?״ ושואלת ״אז איזה מאמר צריך לקרוא לשיעור הבא״? כי ממנה בסופו של דבר, אצלם את סיכומי המאמרים שהיא תסכם במו ידיה לקראת המבחן
  4. ועוד תובנה בהמשך לתובנה הקודמת: אנשים קוראים מאמרים. מתי הם מספיקים?
  5. הפסקה של חצי שעה בין שיעור לשיעור לא מספיקה לכלום.

מאמינה שבהמשך אצבור תובנות חשובות נוספות, תנו לי זמן.

אז נכון שההסבה הזאת נראית תמוהה לרבים מהסובבים אותי, רובם חושבים שאם כבר אני עוזבת את התחום שמאסתי בו, איך זה שאני לא הולכת לכיוון של סטיילינג, קניינות אופנה או חותרת כל הדרך למעלה כדי להחליף את אנה וינטור בווג (או שאילו מחשבות שלי?) אבל האמת היא, שנכון לעכשיו אני נהנית מלכתוב על אופנה ומללבוש אותה ופחות חסרים לי כל השאר, אך אל דאגה – גם בלימודי הלשון, בין בניין פועל, התפעל בזמן בינוני עם נשוא מורחב – עולם האופנה הוא חלק בלתי נפרד ממני. הרי לא חשבתם שאסיים את הפוסט הזה ללא דיון מעמיק בנושא תיקי הגב המומלצים לשנת הלימודים האקדמאית והצגת חלופות שונות שיתמכו בטענה, שגם מורה לעתיד צריכה לשמור על רף גבוה של סטייל?

אז הנה לכן ארבע גרסאות. תיהנו.

הסטנדרטית

חולצת ג'ינס: Zara, תיק: Topshop, סניקרס: Keds, כוס טייקאווי לקפה: Keep cup

כשאני כותבת ״סטנדרטית״ שלא תטעו לרגע – יש לה חוש אופנתי משובח אך היא נוטה לאמץ צבעים רכים ושקטים ופחות מתבלטים. הסטודנטית הסטנדרטית שומרת על פרופיל נמוך. חשוב לה להגיע לשיעורים וללמוד למבחנים אך לא דחוף לה להצביע ללא הפסקה, היא תגלה איפה הספריה רק בשלב מאוחר יותר של הסמסטר, היא לעולם לא תשב בשורה הראשונה ומידי פעם תבריז משיעור או שניים ותצלם מאחת החננות את מה שהפסידה. בתיק היא תשים מחברת מנייר ממוחזר (כי עם סטייל הולכים עד הסוף), עט וארנק, שבאמצעותו תרכוש מספר כוסות קפה במהלך היום המתיש למוות הזה.

זאת עם הדיסטנס

טי שירט: Givenchy, ג'ינס: Topshop, תיק: Marc By Marc Jacobs, סניקרס: Vans, כיסוי לאייפון: Asos

יש משהו מאוד נח בלהיות בדיסטנס בתואר השני. בואו נודה בזה, זה לא תואר ראשון, שבו לומדים רוב השבוע ומחפשים את הקבוצה שהכי תתאים לנו ושאיתה נלמד למבחנים ונצא לשתות בירה בערבים. כשמדובר ביום וחצי בשבוע ולאחר שצברנו במהלך השנים מספר מכובד של חברים, אין באמת צורך להיות נורא חברותיים. מספיק להגיע לכיתה, לתפוס את אחד הכיסאות בשורה האחרונה, לשדר מבט של ״ממני לא מצלמים סיכומים״ ו-״איתי לא פותחים קבוצות וואטס אפ של יסודות התחביר״ ובעיקר להיראות הכי קול שאפשר. בתיק היא תשים נייד שבאמצעותו תסתמס בשיעורים עם החברים האמיתיים שלה ואותו תקשט בקייס עם אמירה

הבוגרת

חולצה מכנסיים וצעיף: J.Crew, תיק: דניאלה להבי, נעליים: תמר שלם, שעון: Kate Spade

לסטודנטית לתואר שני יש יתרון גדול. היא כבר עברה תואר ראשון, היא  יודעת שאין באמת צורך לעמוד בספריה ולצלם 35 עמודי מאמר מתוך ספר שרק החיפוש שלו במאגר המידע לוקח חצי יום, היא יודעת לזהות בדיוק את אלה שיעשו את זה בשבילה ואף יתמצתו את הכל לעמוד וחצי, היא תענוד שעון הורס, כי היא בוגרת וככזו, היא לא מאחרת לשיעורים, היא לא מתאמצת, היא נונשלנטית ובתיק היא תשים לפטופ שבאמצעותו היא תמשיך לענות על מיילים מהעבודה כי הבוגרת יודעת שעם כל הכבוד ללימודים שלה באמצע החיים, עדיין צריך להביא כסף הביתה.

הילדותית

חולצה: Mango, ג'ינס: Asos, תיק: Vans, פתקיות נדבקות בצורת גלידה: Asos, מנטוס

הילדותית חיה בסרט שהיא בתואר ראשון, או אם ללכת רחוק יותר – ביום הראשון של כיתה א׳. הילדותית לא תירדם מהתרגשות בלילה שלפני ובבוקר תעשה סלפי תחילת שנה. היא תשים על הגב את התיק החדש המושלם שלה שאליו הכניסה את הציוד שהכינה חודש מראש עבור יום הלימודים הראשון הכולל: קלסר, דפדפת, קלמר עם עטים שווים, מרקרים במגוון צבעים, טיפקס, יומן שנתי של הלו קיטי, פתקיות לתזכורות ומנטוס.

אז לא באמת משנה איזה תיק תבחרי לשנת הלימודים הקרובה, הכי חשוב שיהיה בהצלחה והתיק ההורס הבא של מוסקינו מתאר נפלא בדיוק את מה שאני מאחלת לעצמי: Fresh start!

IMG_1235

Moschino

 

*תודה ענקית לשרוש שלמרות חוסר הזמן שלה, עשתה את זה מושלם.

 

 

בימים לוהטים אילו אני חווה משבר זהות (אם כי הם כבר לא כל כך לוהטים, 30 מעלות מרגיש עכשיו כמו משב רוח רענן אחרי התופת של השבועיים האחרונים). כל חיי העדפתי קיץ, הלא נולדתי בקיץ ויש את התיאוריה הדי לא מעניינת ולא חשובה הזאת, שמי שנולד בקיץ יעדיף קיץ ומי שנולד בחורף מרגיש בבית במינוס עשר מעלות באמסטרדם נגיד. ואכן היה כך, עד הקיץ הזה ששבר אותי סופית. ניצני השבירה הגיעו בקיץ אשתקד כשאת חופשת הלידה העברתי עם עולל בן חודשיים בחדר האטום הממוזג או לחילופין בקניון הסמוך לביתי, הממוזג גם הוא, כי לא אחראי להסתובב עם תינוק בן חודשיים על כדור ארץ שרק הולך ומתחמם וכשנוספים לזה טילים – אז זה לגמרי לא להיט.

והשנה? השנה העולל גדל והפך לשובב קטן שמאבד את סבלנותו בבית ודורש וזקוק לפעילות מחוצה לו, גן משחקים ב-40 מעלות בצל למשל. וכך אני מוצאת את עצמי, מידי אחר הצהריים מזיעה את עצמי למוות בין המגלשה לנדנדה, מתפלאת איך לאנרג'ייזר הקטן לא אכפת שאחוזי הלחות מגיעים עוד שניה ל-100% או לחלופין, שאמא שלו על סף עילפון. במידה והמרתי את הגינה למקום המקלט התורן שלי בימים אילו – הג'ימבורי, גם זה לא מחזה מרהיב, לראות אותי בין המוני גמדים שרצים מקום למקום, תוך כדי שאני גוערת בילדים אחרים שהם לא הבן שלי לא להתפרע לידו ולא לזרוק מעליו כדורים. ועוד לא דיברנו על זה שעכשיו זה החופש הגדול.

אז חם, מאוד, ולח ודביק ואם יש משהו שלא הולך עם כל המרכיבים האילו זה ג'ינס. רק המחשבה על ללבוש ג'ינס בימים רטובים אילו עושה עוד יותר חם בנשמה אבל אני כל כך מתגעגעת! על סיפור הג'ינס הראשון שלי בטח כבר קראתם כאן, ואם לא, אז באמת שאין צורך. תחסכו לי את ההשפלה ואת הרחמים שלכם, אבל מי שמכיר אותי יודע שאין דבר שאני אוהבת ללבוש יותר מג'ינס, בכל הצבעים ובכל המינים והקיץ הזה מונע ממני לעשות זאת. אז עד שקצת יתקרר, ממש טיפה, רק טמפ' סבירה שאוכל ללבוש דנים מכף רגל ועד ראש (כן כן, אל תיבהלו, זה מהמם ומגניב וזה הדבר עכשיו) – אפנטז לי על שלושת האאוטפיטים האלו שעושים לי כיף בעיניים. הביאו את הסתיו!

 

הצעה 1

מכנסי סאן טרופז לייט מאריכי רגליים ומחטבים, חולצה עם שרוולים באורך מרפק ודוגמא אסימטרית בגוונים שונים של דנים, תיק של מארק מושלם כמו כל תיק של מארק, נעלי סופר עקב  עם ניטים מושלמות של וולנטינו ופונפון בשביל הכיף. אידיאלי לדרינק ב"אימפריאל".

חולצה: Pillip Lim, ג'ינס: Victoria Beckham, תיק: Marc By Marc Jacobs, מחזיק מפתחות: Accessorize, נעליים: Valentino

הצעה 2

שמלת ג'ינס באורך מידי צרה על הגוף, צלליות בצבעים קרים ורגועים בגווני אפור כחול, קלאץ' פרפרים שאני מאוד מאוד רוצה, שרשרת חרוזים ונעלי ג'ינס בהיר קלילות בשילוב פס כסוף. לוק מושלם לשיטוט ברחבי פאריז, לונדון, רומא או כל יעד אחר שיבוא לי ממש טוב עכשיו.

1

שמלת ג'ינס: Zara, צלליות: Dior, תיק: Valentino, נעליים: שני בר, שרשרת: Kenneth Jane Lane

הצעה 3

חולצת ג'ינס מבד דק וקליל עם פתחים לאיוורור בצדדים (מאוד פרקטי לחום הזה), חצאית עם קפלים וגימור במראה קרוע, משקפי שמש מבד ג'ינס, לק בגוון תכלת עמוק ונעלי מוקאסינים מטאליות. לוק של הכי לצאת לחופש. בקרוב (;

3

חולצה: Sea, חצאית: Zara, משקפי שמש: Ray Ban, לק: Essie, נעליים: Oscar de la Renta

*תודה גדולה מאוד לשרוש אהובתי

לפעמים, בחדרי חדרים, אני מאוד רוצה להיות בן, או גבר, אם מתייחסים לגילי. נכון, נשמע מוזר בהתחשב בעובדה שאני מחזיקה בסממני בחורתיות מובהקים, לא יוצאת מהבית ללא לק בגפיים העליונות והתחתונות, נרגעת עם גיא פינס ומתרגשת מבראנצ'ים. אבל, ומתנצלת מראש ממירב מיכאלי וחברותיה, לפעמים להיות בת זה חתיכת תיק. זה לנסות לקבוע לקפה עם חברות ולסגור על חודשיים מהיום, זה ״ריגשי״, זה אימהות אחרי לידה שלא יכולות להפסיק לשנייה להוכיח שהן יכולות גם וגם, זה קור בקולנוע, זה לחשוב כמה שעות סטפר נדרשות כדי להוריד את הקרוק מדאם מהבראנץ' ממקודם, זה סרטים, זה ריכולים, וזה בעיקר מאוד מאוד מעייף. לפעמים, כל מה שאני רוצה זה את הפשטות שבגבריות. להפסיק לקדוח, להפסיק לקחת ללב, להפסיק לקחת קשה, לא לפרכס כשאני רואה ג׳וק, פשוט לזרום. וזה לא שתמיד הייתי ככה. את ההתחברות שלי לצד הגברי גיליתי כשהבן שלי נולד. הלא תמיד רציתי בת, כזאת שבבוא הזמן תעשה איתי שופינג חסר גבולות, תשב איתי לקפה של ריכולים ותסעד אותי לעת זקנה. אבל מאז שפשוש הגיח לאויר העולם המורכב הזה, אני מבינה עד כמה בנים זה פשוט פשוט. לא מסובך. לא מתרגש כשילדה חצופה ומפונקת חוטפת לו צעצוע מהיד. זורם. ואחרי שהסכמתי ביני לבין עצמי שיהיה נחמד לאמץ מידי פעם את תכונות המין הגברי, הגיע שבוע האופנה לגברים ונתן לי את האישור הסופי לכך שבהחלט שווה להיות גבר.

Burberry

נכון שכל הנונשלנטיות, הפשטות, הזרימה וה״בוקיות״ של גברים לא לגמרי מסתדרות עם פיינשמקריות, טוב טעם וחוש אסתטי מבחינה הגיונית, אבל עובדה. המסלולים בשבוע האופנה חשפו קולקציות לא פחות שוות מאילו של הנשים ומה שבלט מאוד הוא הגבול הדק בין אופנת נשים לאופנת גברים. בתצוגת האופנה של ברברי לדוגמא, חצו הדוגמנים את המסלול עם חולצות תחרה מכופתרות שהייתי מתה לאחת כזאת בארון ותצוגת האופנה של פראדה חשפה את קולקצית הגברים לצד קולקצית הנשים, דוגמנים לצד דוגמניות, כאשר הגברים מציגים לוק גברי עם טוויסט נשי שהייתי מאוד שמחה לאמץ. גם מהצצות פה ושם (נשבעת שרק פה ושם) באח הגדול, שמתי לב שסתיו, שלא אוהב הגדרות, בוחר ללבוש בגדים שהם לא נשיים נטו, אלא על הגבול הדק, מראה גברי בלוק אנד פיל נשי.

Prada

Marc Jacobs. מיישם את הלוק הגברי בקולקציית הנשים של סתיו 2015

במציאות שבה ההגדרות הולכות ומתרופפות, קייטלין ג׳נר מפארת את שער ה-Vanity Fair, אספתי והרכבתי שלושה אאוטפיטים עם נטייה גברית, שיעזרו לי לספח לעצמי יתרונות גבריים מצד אחד, ולהישאר בת, כי זה עדיין טבוע בי חזק, מהצד השני.

 

[ חולצה zadig & voltaire, ג'ינס: Mango, סניקרס: Lacoste, משקפי שמש: Toms, כובע מצחיה: Vance[/captionfgfgfg3 חולצה: Iris and Ink, מכנסיים: Zara, תיק: Asos, סניקרס: Valentino, משקפי שמש: Ray Ban

 

אוברול: Stella McCartney, נעליים: Chanel, תיק: Louis Vuitton, ליפסטיק: Careline, עגילים: Tous

*ותודה גדולה לשרוש!

איך אני יודעת שבא אביב? כי פתאום יש לי זמן ושקט בראש.
כבר ארבעה חודשים שלא מצאתי את הזמן להתיישב ולכתוב. כבר ארבעה חודשים שאני לא מעלעלת במגזינים, מלקטת פריטים ללוחות השראה, נכנסת ל-pinterest ומבשלת בראש רעיון חדש לפוסט. ארבעה חודשים של שממה אופנתית. וזה הלחיץ אותי. מאוד. הראש שלי היה כל כך עסוק בלהיות אמא למופת, תוך כדי עבודה, בישולים, סידורים וניסיונות להיות גם רעיה שהיא בסדר, שהחלק במח שאחראי על הסטייל – יצא לנמנום חורף. אז עכשיו, עם כל הפריחה והלבלובים ואווירת החג, הרשיתי לעצמי לדחוף שם מרפק ולהעיר אותו.
חאלס. ישנת מספיק, פספסת את שבוע האופנה, בסדר, נחליק לך את זה. עכשיו פיניתי לך קצת מקום בראש, הפשוש עם הסבתות, בעבודה רגוע ואפשר להתחיל לחפור קצת על דברים יפים שעושים טוב על הנשמה, על אחת כמה וכמה שבעוד מספר ימים אני משאירה מאחור לשבוע אהוב קטן ואהוב גדול ועולה על טיסה אל אהובה אחרת שלי – מנהטן.

נניח כרגע בצד את רגשות האשם שחופרים לי מנהרות בגוף, את הדאגה, ואת הגעגועים, את הרשימות של 20 עמודים שאשאיר על המקרר ואת הבגדים לשבוע שאכין כדי שהילד שלי לא ילבש חס וחלילה פסים וכוכבים בו זמנית. אם אצליח להתעלם מכל זה ומהדחף לחייג בכל שעה עגולה כדי לשמוע שהכל בסדר ושהילד אכל ועשה קקי גדול – אוכל לפנות את עצמי לפינוקים שיש לניו יורק להציע לי ולחזור להיות קצת מאיה של פעם, בלי לדאוג 24/7 שהכל יתפקד ויתקתק, כי מישהו אחר יעשה את זה במקומי שבוע שלם:

אחרי חודשים ארוכים של פליטות, אני חושבת שמגיע לי ניחוח של הביוקר. ואין כמו Hermes כדי לעשות את העבודה בצורה מושלמת.
NYC4

גם אני רוצה עור כמו של תינוק. אז בזמן שאבא שלו ישמור על העור החלק של הטוסיק של הילד שלי, אני אדלג לחנות הקרובה של Bath & Body works וארכוש לי 8 ב-15$ ממיטב הקרמים והריחות האהובים עלי. כי אין על המבצעים של ארה"ב.
NYC2

ברור שכדי לפצות את פשוש שנשאר רק עם דמות אב לשבוע וכדי להימנע מסצנת התעלמות קורעת לב בשדה התעופה בחזור, ארכוש לו מלא מתנות. פה ושם כמובן אפצה גם את עצמי בצעצועים משאנל ומדיור על הגעגועים הקשים מנשוא (ואני לא צינית הפעם. זה קשה!)
NYC3

החלפת חיתולים זאת מיומנות, אבל גם לדעת לבחור מכל השפע בויקטוריה סיקרט זו מיומנות שאין לזלזל בה.
NYC6

כמו שכבר כתבתי כאן, יש נטייה לאמהות להפוך את תיק ההחתלה לתיק הקבוע שלהן, שבו הן זורקות את הארנק וכל השאר כדי להימנע מנשיאת שני תיקים. טעות. במיוחד כשמארק ג'ייקובס מייצר במיוחד בשבילי כזה תיק.
NYC5

וכדי לאסוף את כל השלל הזה, אני חייבת, אבל חייבת את הנעליים הנוחות והמושלמות האלה של ברברי. וכמובן, שהן יובילו אותי לחנות אדידס הקרובה כדי לרכוש את הנעליים האלה לפשוש.
NYC1

בקיצור, באיזה יום ההגרלה של הלוטו?

*תודה גדולה לשרוש!

מצד אחד, בושות. בושות שבלוגרית כמוני, שכל כך אוהבת לכתוב וכל כך אוהבת אופנה, לא העלתה פוסט כבר כל כך הרבה זמן. מצד שני, מה אני אעשה? החיים האינטנסיביים שלי הכוללים עבודה, תינוק, בעל, חברים וחדר כושר (שכמות התירוצים למה לא ללכת עולה על כמות הביקורים בו), דוחקים את האהבה הזאת למקום שלא מגיע לה להיות בו. מזל שהגיע ה – 31 בדצמבר, תאריך חגיגי לכל הדעות שמחייב העלאת פוסט ונבירה בשנה החולפת. אני אוהבת לעבור בראש על כל החודשים שחלפו השנה, להיזכר בקטע ההוא, בחוויה ההיא ולהגיד: שיואו, זה מרגיש כאילו זה היה אתמול. אז איך השנה שלי נראתה? טירוף. בקטע טוב. נכנסתי להריון, נאלצתי להתמודד עם גוף שאני לא מכירה, ילדתי את היצור הכי מתוק ומגניב עלי אדמות, עשיתי קעקוע שני, רצתי לממ״ד באזעקות עם תינוק בן חודשיים, ראיתי את ליידי גאגא בהופעה ממרחק אפס, חזרתי לעבודה ולשגרה אחרת לחלוטין ממה שהכרתי, התחלתי לנקר כבר בשמונה וחצי בערב, חזרתי לשיר את כל 100 שירים ראשונים ולמדתי לעשות מרק. טחון.

הספק מרשים לשנה אחת, לא? ומהכתוב למעלה ברור לכם שאני אם השנה, נכון? אם כן, ב – 31.12 מגיע לי להרים כוסית. ולא סתם כוסית. כוס שמפניה יוקרתית. יודעים מה? את כל השמפניירה. וכדי להיכנס לאוירה ולהיראות בהתאם, אדפוק הופעה ואלבש את הבגד הכי נוצץ שלי בארון, אמרח את שפתי בליפסטיק אדום אש של דיור, אתבשם בשאנל, אעלה על הסטילטו ואצא אל ה-מסיבה של הערב, שמתחרשת במיקום הכי מחתרתי בעיר – על הספה שלי בסלון.

לא באמת חשבתם שאני הולכת לקרוע את תל אביב, נכון? כי אם אתם כבר מכירים אותי, אתם יודעים שהסילבסטר שלי תמיד מתרחש מול התנור בבית (כמו שכבר כתבתי כאן) ומה יותר טוב מלשלב ברביצה המפנקת הזאת גם סרט בנות קיטשי אך מרומם? סרט שראינו כבר טריליון פעמים ומדקלמות בע״פ ועדיין, תמיד נבכה בקטע המרגש.

אם כן, קבלו את רשימת הסרטים המומלצת שלי לערב של פאן טהור, בלי לעמוד בתור ולקפוא, בלי לבכות מעשן סיגריות ובלי לשלם מחירים מופקעים על ערב פח. תיהנו!

 

Breakfast at Tiffany's

אודרי הפבורן המושלמת נותנת לנו בכל פעם מחדש השראה לאיך אנחנו צריכות לחיות את החיים וזה – להיות עשירות ולנשנש קוראסונים במנהטן.

שמלה:זארה, משקפי שמש: שאנל, שרשרת פנינים: פדאני

 

 

פורסט גאמפ

לא משנה כמה פעמים ראיתי את הסרט הזה, בכל פעם מחדש זה גומר אותי לראות את ג׳ני משגעת את פורסט. ג׳ני המושלמת וה- "Run Forest Run" שלה. נשבעת לכם שאיך שמתחיל הסרט והנוצה מתחילה לעוף לצלילי המוזיקה שעושה עור ברווז, כבר יורדות לי הדמעות.

 

silvester5

מעיל: KARL BY KARL DONOGHUE, תיק: אורבן אאוטפיטרס

 

הצעה מגונה

חתיכת דילמה זאת. מצד אחד וודי הכריזמטי, הנשמה הגבר גבר. מצד שני רוברט המליין מציע מיליון דולר. מיליון דולר! יאללה, מה זה כבר לילה אחד?

silvester1

שמלה: CUSHNIE ET OCHS, עגילים: קרן וולף

 

החתונה של החבר שלי

סיטואציה כל כך הגיונית ומתסכלת. ואיך זה לא ברור לו שג׳וליה היא המגניבה ושקמרון היא פקאצה מפונקת? אין צדק בעולם. מזל שיש את החבר הגיי שמצחיק בעת צרה.

silvester4

ז'קט ומכנסיים: זארה, טי שירט:RAG&BONE, צבע לשיער: לוריאל

 

לפני הזריחה/לפני השקיעה

איך  שדיאלוג אחד באורך שעה וחצי יכול להיות כל כך מרתק, רומנטי ומעורר קנאה. שנים דמייתי איך אני עולה על לרכבת בוינה ומוצאת בה את אהבת חיי. בסוף מצאתי אותה במשרד הפרסום.

ז'קט: ALESSANDRA RICH, גופיה: טופשופ, ליפסטיק: דיור

 

ואיך אפשר להעביר סילבסטר בלי להיט הבנות ההיסטרי שהוא גם תצוגת אופנה של שעה וחצי?  (בשנות התשעים לפחות, אבל עוד יעשה קאמבק, אתם תראו)

וזה, גבירותי, שווה לינק. שתהיה לנו שנה אזרחית טובה!

תודה גדולה לשרוש!

מכירים את הסנדלר שהולך יחף? אז בשנה האחרונה אני – זה הוא. אני יודעת שבתור חובבת אופנה אובססיבית, ועוד אחת כזו שבבעלותה בלוג ובו היא קודחת על האובססיביות שלה, הייתם מצפים ממני, וגם אני מעצמי, להיות מתוקתקת מכף רגל ועד ראש מבוקר ועד ערב, כל הזמן. כזו שכל יום שלה הוא תצוגת אופנה חדשה, משל הייתי אן אתווי לאחר המהפך בשטן לובשת פראדה. אז ברמת העיקרון, בדרך כלל אני אכן נהנית מלהיות מתוקתקת – חוץ מבחצי השנה האחרונה, שהייתה שפל המדרגה שלי מבחינה אופנתית.

למעשה, זה התחיל הרבה קודם, לפני שנה וחצי, כאשר העובר שהלך וגדל לי בבטן הקשה עלי ללבוש את מה שאני באמת אוהבת. אז רכשתי פה ושם פריטים שיעלו על הגוף המתרחב, אבל לא רציתי להשקיע יתר על המידה כי ״הרי אני לא אלבש את זה אחר כך, אז חבל״. הודעתי והתנצלתי מראש במשרד שבחודשים הקרובים הם הולכים לראות אותי עם אותם פריטים פחות או יותר במיקס אנד מאץ׳ משעמם וכך העברתי את שארית הזמן עד הלידה בשפל אופנתי שלהפתעתי, רק הלך והתגבר לאחר הגעת הפשוש לאויר העולם.

בהתחלה היה זה הגוף המעוות והדואב, שהיה חייב להיות מוסתר בשמלות קיץ ארוכות וסתמיות. אחר כך, היה זה חום יולי אוגוסט הכבד מאוד שרק העלה את מניות השמלות הסתמיות, ואז באה המלחמה הארורה שהשאירה אותי עם העולל בבית, מצוידת במיטב הפיג׳מות שהיו לארוני להציע, ועד שכבר ירדתי לטיולי בזק בגינה – מה יותר מתאים משמלות אווריריות וסתמיות? ובואו לא נשכח את ההנקה לאורך כל התקופה, שעשתה איקס גדול על שמונים אחוז מהארון שלי ובואו לא נתעלם מהעובדה שתינוקות פולטים וזה הרי ידוע שפליטות ושמלות פושטיות וסתמיות הולכים ביחד. וככה, בלי ששמתי לב, העברתי את כל חופשת הלידה בשעמום אופנתי משווע ומביך.

השבוע, מגיע השממון האופנתי הזה לסיומו. השבוע אני חוזרת לעבודה ומשאירה את חופשת הלידה מאחור. וכמה שזה קשה ומלווה בלא מעט דמעות ורגשות אשם, יש בזה גם משהו מרגש וחדש. זה לפגוש אנשים בגילי, זה חופש מהאכלות והחלפות, זה לתכנן כל ערב מה ללבוש לעבודה מחר (כי אין לי זמן לזה בבוקר) , בקיצור – זה להיות לכמה שעות פשוט מאיה, ולא רק ״אמא מאיה״.

אז שניה לפני החזרה לשגרה, התעדכנתי באיך כדי להתלבש בחורף הקרוב על פי תצוגות סתיו חורף 2014, כדי שאגיע ליום הראשון בעבודה הכי בעניינים:

סבתא סורגת

כל מה שסרוג וצמרירי יתקבל בברכה החורף הזה, וזה בדיוק מה שאני צריכה: משהו נעים שיעטוף וינחם אותי, כי להשאיר את הבן שלי במשפחתון זה לא קל נפשית.

_____ (1)

Marc By Marc Jacobs

מימין: Zara, Stella McCartney, MQC By Alexander McQueen

 

צבע אדום, או ורוד, או כתום..

בקיצור, כל צבע צועק וזועק הולך. תחליף מושלם לשמלות הסתמיות מלמעלה ולצבעי ההסוואה שלבשתי תקופה ארוכה כדי לטשטש את כתמי הפליטות.

Chanel

מימין: Balenciaga, Marc By Marc Jacobs, Marni

 

שוב הסיקסטיז כאן

השמלות הקצרצרות מהסיקסטיז עושות עליה כדי להזכיר לנו נשכחות איך היה כיף פעם, שנשים גידלו את הילדים שלהן וזה היה נחשב לג׳וב לגיטימי לחלוטין. ופאק הפמיניזם!

_____

Valentino

strip2

מימין: Diesel, Ted Baker, Topshop

 

הנורמליים החדשים (The new normal)
מושג אופנתי חדש מתצוגות סתיו 2014 שמתייחס לאאוטפיט פשוט, נקי, בדרך כלל חליפה קלילה, בלי הרבה תחכום ובכל זאת, עם המון שיק ועם הטרנד הזה אסיים, כדי להזכיר לעצמי שגם אני נורמלית חדשה, נורמלית לחלוטין, שחוזרת לעבודה אחרי חופשת לידה, כמו הרבה נורמליות אחרות שלא זכו אף פעם בלוטו. בהצלחה לי.

Bally

 

מימין: Isabel Marant ,Topshop, Tommy Hilfiger, Zara

 

*ותודה גדולה לשרוש.